<h1>ראבי"ה סימן תקע"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
מקום שנהגו לברך יברך כו', לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מברך דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות וכו'. והר"ר חיים כהן הקשה מיכן, דמגילה דרבנן היא, ותנן מברכין לאחריה, ותנן בנידה [נ"א ע"ב] כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, וקשיא לרבי יהושע בן לוי דאמר במסכת סוכה [פרק לולב וערבה] הלכה כמעשהו בחול וכו' [מ"ו ע"א] [יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך מצות זקנים, ורבי יצחק אמר] כל שבעה מצות זקנים, ופירש רש"י מדרבנן ולא בעי ברכה. ותו [דאמרינן] דאף רב סבר [כל שבעה מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך וכו' ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה, וכי ברכת נר של חנוכה] אתי בגמרא לפרש. ופירש הרב דלכולי עלמא אדרבנן מברכינן, אלא בהא פליגי דרב סבר כל שבעה מצות לולב ומברכינן בסתם אדרבנן כגון אדאורייתא אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב, ורבי יהושע בן לוי ורבי יצחק סברי דאורייתא מברכינן סתם אבל אדרבנן מברכין על מצות זקנים, וכן במגילה ובכל מילי דרבנן. והשתא אתי שפיר דמייתי מנר חנוכה. ולי אין נראה פירכא זו לרש"י דהכי מפרש לה רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה כלל וכלל לא, דרבנן היא קריאתה. ואדרב יהודה אמר שמואל לא פליג, דהכי הוה מפרש לה כל המצות שהן בכלל ברכה צריך להקדים ברכה לעשיה. ואי הוה מחוייב בברכה של אחריו הוה מברך לפניו, אבל הכא אפילו לאחריו לא חייבוהו, דבמנהגא תליא, וכי נהוג לאחריו אבל לפניו לא נהוג. ואני פרשתי לה בענין אחר בסוכה.
